בתקופה האחרונה התוקפנות הפכה לחלק גלוי ובלתי נפרד מהנוף הישראלי. היא נוכחת ברחובות, בתור בסופר וברשתות החברתיות, בזמן שרף הסבלנות הקולקטיבי נשחק תחת משקל המלחמה, המצב הכלכלי והדחק המשפחתי.
כדי לשרוד את המציאות הזו הנפש משתמשת לעיתים קרובות במנגנון של פיצול. במצב זה נוצרת הפרדה בין החלק שחייב להמשיך לתפקד, לעבוד ולגדל ילדים לבין החלק שחווה את החרדה והטראומה. התוצאה היא יעילות תפקודית גבוהה שמתקיימת לצד ניתוק רגשי עמוק. "אין צורך לדבר על הקשיים, כולם כבר יודעים כי זה ככה אצל כולם, כמה אפשר לדבר על הח**…" מטופלת אמרה לי במפגש אחד.
כאן נכנס המושג המרכזי שחשוב להכיר והוא אינטגרציה.
בעולם הטיפול אינטגרציה היא היכולת לאסוף את כל חלקי החוויה המפוזרים לכדי סיפור אחד שלם.
בזמן "אובר תפקוד" החיבור הפנימי הזה מתנתק, ולעיתים ממש לטובה. אך הבעיה היא אחר כך, כשנפש מבקשת עיבוד והרגשות מהווים כגורם מעכב. התוקפנות שאנחנו פוגשים בחוץ היא השתקפות של חוסר השקט שנאגר בפנים.
לפני שפונים לחיפוש אחר כלים פרקטיים להתמודדות כדאי לעצור ולזהות את מידת הנוכחות שלנו בתוך עצמנו. היכולת להשתמש בכלים תלויה במידה רבה בכך שהידיים שלנו יהיו פנויות מהמאמץ להחזיק את השברים.
דרך טובה להתחיל בתהליך הזה היא לתת מילים מדויקות לתחושות הגופניות שמלוות את הדריכות. כן כן, זה אומר ממש לתת שם לזה שכרגע יש בתוכך זעם ובא לך פשוט לפוצץ משהו. ברגע שמזהים את ההצפה והתסכול האלו, אפשר למצוא מיומנויות אחרות שיתנו להם ביטוי בריא יותר.
זיהוי המיקום של המתח בגוף והגדרתו בשפה ברורה מהווים את הצעד הראשון לקראת אינטגרציה. ההכרה הזו מאפשרת לנוע לעבר התארגנות נפשית בריאה יותר ולפעול מתוך חיבור וקבלה שיטיב איתך עם עצמך, איתך עם הסביבה, ועם הסביבה איתך.
בהקשר לטיפול, כאשר מאפשרים לאדם נוסף להיות נוכח יחד איתנו בתוך הסיטואציה הזו נוצרת הזדמנות לעבור מתחושת פירוק לתהליך של בנייה וחיבור מחדש.
ולכן, במצבים בהם הכל מרגיש קשה מנשוא, אפשר ליצור איתנו קשר:
מרכז גוני לפרט ולמשפחה,
מרכז טיפול דינמי ופסיכיאטרי
פרטני, דיאדי, משפחתי וזוגי
צהלה, תל אביב | 0587993988
