התפרקות היא לא פריקה.
הגבול הזה דק אבל הוא ההבדל בין קריסה לבין החזקה. כמו שמירי מסיקה שרה : "אולי תתעייפי שם על הדרך /
יש נפילות וזה יכול לשבור… "
התפרקות היא מצב שבו המערכת מוצפת ופשוט קורסת. אין שם שליטה, יש אובדן וויסות.
זה כואב. זה כואב בגוף, בלב. זה ייאוש. וזה עכשיו קורה ויש לו זמן מוגבל, הוא לא ימשך לתמיד.
אנחנו לא יודעים מה יהיה בפעם הבאה, אבל אנחנו נוכל ללמוד ממנה. אולי אפילו לא נגיע להתפרקות בפעם הבאה. ואם כן, אז נלמד איך להתמודד איתה טוב יותר. נלמד איך להוציא לפועל פריקה של התחושות המכבידות עלינו.
אז פריקה, לעומת זאת, היא פעולה אקטיבית. זה השסתום שאנחנו פותחים רגע לפני שהסיר מתפוצץ. זה בכי מודע, זה תנועה של הגוף, זה להוציא את המתח החוצה כדי שיהיה אפשר להמשיך.
ולשהות – מה זה בכלל אומר?
בטוח זה לא לשבת ולסבול. לשהות זה אומר להפסיק לנסות "לתקן" את הרגש או לנתק אותו מיד או להילחם מולו במחשבות ועשייה. זה פשוט להכיר בזה שכואב עכשיו, עם כמה שפחות שיפוטיות כי מותר לכל אדם, או בהלה. ואז הגוף לומד שזה לא מסוכן להרגיש…
איך בוחרים כששום דבר לא מרגיש טוב?
בסיטואציות שבהן אין מוצא ואין נחמה, לא מחפשים "פתרון". מחפשים קיום.
ההתמודדות המיטיבה היא להתבונן על הממשי כאן ועכשיו. להסתכל סביב ולהגיד בקול מה אני שומע, רואה, טועם. לספור נשימות באיזה קצב שהן, ואולי לראות תוך כדי ספירה אם הקצב השתנה. לשבת על הרצפה, לתת למערכת העצבים רגע אחד של קרקע.
זה לא אמור להרגיש טוב, זה פשוט אמור לשמור עליכם.
ואנחנו גם כאן לכל אדם במעגלי החיים 🌱
מרכז גוני – טיפול פרטני, דיאדי, משפחתי
טיפול פסיכיאטרי.
צוות קליני של פסיכיאטרית, פסיכולוגית, ופסיכותרפיסטיות בעלות תואר שני טיפולי.
0587
