תרפיה בתנועה עבור ילדים על הספקטרום האוטיסטי
מאמר מאת : שרה מ.ניקול ג'יי ריינדרס. פמלה ג'יי. פאולה סי פלטשר.
פורסם בשנת 2014 מטעם האגודה האמריקאית לטיפול בתנועה.
אוטיזם זו הפרעה נוירו-התפתחותיות תקשורתית נפוצה מאד היום. התפתחות המונח "אוטיזם" שהוצג לראשונה ב-1911 על ידי בלולר, ואת זיהוי המאפיינים המרכזיים של ההפרעה בשנות ה-40 על ידי קנר ואספרגר, כשהם לא מכירים זה את זה וגרים בשתי מדינות שונות. מקריות.
במאמר הזה בוצעה סקירה של הספרות לגבי תרומת טיפול בתנועה וריקוד (Dance Movement Therapy – DMT) לילדים על הרצף, והם מראים כיצד טיפול בתנועה יכול לתרום ולקדם את שלבי ההתפתחות הרגשית, החברתית והמוטורית של ילדים עם אוטיזם, הן בטיפול אישי והן בטיפול קבוצתי.
המאפיינים העיקריים של אוטיזם כוללים: קשיים בתקשורת חברתית קושי בלהבין ולהגיב למטלות חברתיות שגרתיות, כמו קריאה של הבעות פנים, פרשנויות שונות לשפת גוף של האחרים או המסרים שהם יכולים להעביר, קריאת סיטואציות חברתיות והבנה של חוקים חברתיים לא כתובים.חוסר או קשיים ביצירת קשרים חברתיים. קושי בהבנת ביכולות שיחה חברתיות.קושי להבין רגשות של אחרים או להכיר באופן מותאם לסיטואציות. התנהגויות חזרתיות ומוגבלות: ילדים עם ASD יכולים להראות התנהגויות חזרתיות או התמקדות באובייקטים או פעילויות מוגבלות, כמו חזרתיות בתנועות גופניות (כגון ניעור ידיים, סיבוב גוף) התמקדות בשגרה קבועה או בהתנהגויות חוזרות.עניין עז בפריטים מסוימים, כמו חפצים או נושאים. נוקשות מחשבתית או צורך להקפיד על סדר שלהם. קשיים בהתפתחות שפתית: לעיתים ילדי ASD יכולים להיתקל בקשיים בהבנה ובשימוש בשפה. הם עשויים לא לפתח שפה כלל או לפתח אותה מאוחר יותר מהצפוי. פעמים רבות הם מתקשים להבין את המשמעות של מילים בהקשרים שונים.חוסר בהבנת מושגים חברתיים או מילים מסוימות.קושי בשיחה הדדית (לדבר יחד עם אחרים באופן של שאלה-תשובה או פיתוח נושא משותף).שימוש בשפה בצורה מילולית מדי, ללא הבנת ניואנסים כמו בדיחות, כפל משמעות או מטאפורות. בעיות מוטוריות: רבים מהילדים על הרצף האוטיסטי מציגים קשיים במיומנויות מוטוריות, כמו : קואורדינציה לקויה, חוסר גמישות.קושי עם פעילויות גופניות שדורשות שיווי משקל או קואורדינציה.חזרתיות בתנועות גופניות, כמו חפירות בסימנים.
במאמר מציגים נתונים כי ילדי ASD יכולים לסבול מהשמנת יתר ומבעים רגשיים ירודים סביב דימוי גוף.
מהות הטיפול בתנועה וריקוד: DMT מוגדרת כטיפול פסיכותרפי בתנועה כדי לקדם את ההשתלבות הרגשית, הקוגניטיבית, הפיזית והחברתית של האדם. התנועה וריקוד נחשבות לגישה מעשית וישימה עבור ילדים על הרצף. בניגוד לדעה הרווחת כי ריקוד הוא בעיקר מופע אומנותי, הריקוד כאן נתפס ככלי טיפולי, המאפשר לכל ילד להביע את עצמו באופן לא מילולי ולשלב את עצמו כחלק מהוויה חברתית רחבה בעזרת הקשר באותו מרחב עם המטפל. לתרפיה זו גם יתרונות מוטורים,רגשיים חברתיים וקוגניטיביים. פיזית, היא מגבירה איזון, גמישות, טונוס שרירים, כוח וסיבולת. חברתית, היא מעודדת פיתוח קשרים בין-אישיים. קוגניטיבית, היא מסייעת בפיתוח אוצר מילים ובהטמעת מערכות סנסוריות-מוטוריות.
פעילות גופנית – ילדים עם ASD נוטים להשתתף פחות בפעילות גופנית בשל תפקוד מוטורי לקוי, התפתחות חברתית לא טיפוסית, והשלכות התנהגותיות אחרות. כיוון שכך, הם נמצאים בסיכון מוגבר להשמנה ולבעיות בריאותיות נוספות הקשורות לאורח חיים יושבני.
טכניקות מרכזיות ב-DMT כוללות:
- אביזרים: כגון חישוקים או סרטים, שעוזרים לילדים להרגיש נוח באינטראקציות חברתיות.
- מוזיקה: המסייעת במיקוד תשומת הלב וסינכרון.
- שיקוף (Mirroring): שיטה שבה המטפל מחקה תנועות של הילד באופן אמפתי, כדי ליצור חיבור רגשי וחברתי .
מחקרים מצביעים על כך שהשימוש בטכניקות אלו יכול לשפר את הדימוי העצמי של ילדים עם אוטיזם, כמו גם את יכולתם להבין ולהביע רגשות.
בת' קליש וייס
ב’ת קליש-ווייס נחשבת לחלוצה בתחום הטיפול בתנועה לילדים על הרצף האוטיסטי בסוף שנות ה 60. היא פיתחה את *סולם מדידה בתנועה* כחלק ממדד התנהגותי הנקרא BRIAAC. סולם זה מאפשר הערכה כמותית של תקשורת לא מילולית באמצעות תנועה, והותאם במיוחד לילדים שאינם ורבליים ו"לא ניתנים לבדיקה" בשיטות מסורתיות.
בטכניקה שלה, קליש-ווייס שמה דגש על שימוש בגוף כמדיום ליצירת קשר רגשי. היא פעלה על פי העיקרון שהמטפל מחקה תנועות של הילד, מתוך מטרה לבנות ביטחון ולהפוך את הילד למודע לגופו ולמיקומו במרחב.
לדבריה, יש להתחיל בשלב הראשוני של "סימביוזה" (שלב בו המטפל מחקה ישירות את תנועות הילד), ולאט לאט להתקדם למודעות הילד להבחנה בינו לבין המטפל. כך הילד מפתח דימוי גוף ברור ויכולת להגיב לתנועותיו של המטפל כהיותו ישות נפרדת. גישה זו סייעה לקדם את המודעות הגוברת של הילד לתנועותיו במרחב ולהתפתחות יחסים בין-אישיים.
המטרות של טיפול בריקוד/תנועה דומות לאלו של פסיכותרפיות אחרות המתמקדות בגוף, אך הגישה שונה בכך שהמטפל משתמש בתנועות גופו, בקצב, במגע ובצלילים כדי ליצור קשר עם הילד. תנועות המטפל מחקות תחילה את תנועות הילד, ובאופן הדרגתי מתקדמות ליצירת מודעות עצמית ודימוי גוף ברור יותר של הילד ונפרדות.
השיקוף, נתפס כאמצעי מרכזי לתקשורת ולחיזוק קשר רגשי בין הילד למטפל. דרך שיקוף הילד חווה את השפעת תנועותיו על האחר, מה שמחזק את הבנתו העצמית ואת תחושת המסוגלות שלו. מחקרים מצביעים גם על הקשר בין שיקוף לפעילות של מערכת נוירוני המראה, המעורבת בזיהוי פעולות והבעות אצל אחרים.
שיקוף (Mirroring) בתרפיה בתנועה
שיקוף, או חיקוי אמפתי של תנועות, הוא אחד הכלים המרכזיים בתרפיה בתנועה וריקוד. לדוגמה, ג'ודית אדלר השתמשה בטכניקה זו בסרטה "Looking for Me", שבו היא עבדה עם שתי ילדות עם ASD. מחקרים מצביעים על כך ששיקוף מאפשר לילדים לראות כיצד התנועות שלהם משפיעות על אדם אחר, וכך להכיר את יכולות גופם ולפתח קשרים רגשיים.
השיקוף משפיע לחיוב על תפיסה עצמית בנושא של דימוי גוף: הילד רואה את תנועותיו משתקפות, מה שמאפשר לו להכיר ולהבין טוב יותר את גופו. בנוסף על פיתוח מיומנויות חברתיות: כמו זיהוי והבנת הבעות פנים, יצירת קשרים חברתיים וחיזוק יכולת האמפתיה.
למשל, דיווחה תרפיסטית אחת כי בעקבות שימוש בשיקוף, ילדים עם ASD הראו עלייה במודעות העצמית, קשר עין מוגבר ויכולת זיהוי טובה יותר של חלקי הגוף.
פרופיל תנועה סינכרונית (Synchronous Movement Profile)
כלי נוסף שהומצא בתחום הוא ה-SMP, הבודק את היכולת של ילדים לנוע בסנכרון עם המטפל. גישה זו הוצעה על ידי Costonis (1978), שפיתח את פרופיל התנועה הסינכרונית אשר מנתחת שינויים בתנועות סינכרוניות על ידי חלוקת הגוף לאזורים שונים. כל תנועה מוערכת בהתאם למידת הסינכרוניות שלה עם תנועות המטפל. הכלי שימש לאבחון ולעיצוב התערבויות מותאמות לצרכי הילד, למשל לצורך קידום סוציאליזציה או שיפור דימוי גוף.
תוצאות חיוביות של DMT
דוגמאות ממחקרים מצביעות על הצלחות משמעותיות:
- המקרה של פטרישיה: ילדה בת 5 עם ASD השתתפה בתוכנית DMT, ובתוך ארבעה חודשים הראתה עלייה של 60.5% בתנועות סינכרוניות עם המטפלת. היא אף הצליחה להשתלב במסגרת חינוכית רגילה לאחר התוכנית.
- המקרה של אנה: לאחר עשרה חודשים של טיפול, אנה פיתחה מיומנויות פיזיות, חברתיות ושמיעתיות, למדה לתקשר ולזהות רמזים חברתיים.
- המקרה של וורן: באמצעות פרופיל התנועה של קסטןברג (KMP), ילד בן 4 עם ASD התקדם בשלב ההתפתחותי שלו, ממיומנויות של ילד בן שנתיים למיומנויות של ילד בן 3.
בכל המקרים, נראה כי DMT עוזרת לילדים לחזק את הדימוי העצמי שלהם, לשפר את המיומנויות החברתיות ולמקד את תשומת הלב.
תרפיה בתנועה בקבוצות
לצד הצלחות בטיפולים פרטניים, גם טיפולים קבוצתיים הוכחו כיעילים.
1.מקרה של ארבעה ילדים בגילאי 4-6: במסגרת טיפול קבוצתי שנמשך תשעה חודשים, הילדים הראו ירידה בהתנהגויות אגרסיביות ועלייה ביכולת ליצור קשרים חברתיים.
- תוכנית לנערים מתבגרים: ארבעה נערים בגילאי 16-18, אשר הוצאו ממסגרות חינוכיות בשל התנהגות אלימה, השתתפו בתוכנית תרפיה בתנועה במשך 9 חודשים. הם הראו שיפור משמעותי ביכולת לעבוד בקבוצה, כיבוד הדדי והפחתת התפרצויות אלימות.
DMT בבתי ספר ובמערכות חינוך מיוחדות
קיים תרפיה בתנועה וריקוד בבתי ספר, במיוחד עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. למשל, בתי ספר בניו יורק אימצו תוכניות DMT כחלק מהמערכת החינוכית. השיעורים כוללים ריקודים מובנים, המאפשרים לילדים להרגיש בטוחים ולהשתלב בצורה טובה יותר.
המלצות לעתיד
חוקרים מציעים לשלב מראות בחדרי הטיפול, כדי להפעיל את מערכת הנוירונים המראה ולעודד חיקוי.
החוקרים הציעו להשתמש בתנועה ובגוף כדי לפתח קשר, וכמו כן ממליצים להתשמש כדי לפתח את יכולת האמפתיה.
סיכום
DMT מספקת יתרונות פיזיים ופסיכולוגיים משמעותיים לילדים עם ASD, כולל שיפור במיומנויות חברתיות, בדימוי העצמי ובמוטיבציה להשתתף בפעילויות קבוצתיות. עם זאת, נדרש מחקר נוסף כדי לחזק את היישום של גישה זו כטיפול מבוסס ראיות.
