טיפול בתנועה ממוקד העצמה הוא גישה רב-ממדית לשיקום ההשפעות הרגשיות והפיזיות של טראומה.
המאמר נכתב על ידי בוני ברנשטיין (Bonnie Bernstein), מטפלת בנישואין ומשפחה ומטפלת בתנועה. היא מתמחה בטיפול בתנועה לנפגעי טראומה, במיוחד לנפגעי אלימות מינית. תרומתה המרכזית היא פיתוח שיטות עבודה המאפשרות ביטוי רגשי מעמיק דרך תנועה יצירתית, המובילה לחקר עצמי ושחרור רגשות מודחקים. הדגש בגישה זו לצג הבעת הרגשות הוא גם להעניק לנפגע טראומה כלים לאינטגרציה בין תחושות הגוף והנפש. במאמר, ברנשטיין, המשלבת בטיפול בנפגעי טראומה עקרונות של חוסן רגשי, ביטחון עצמי, ביטוי אישי באמצעות אלתור, ושימוש בדימויים ומטאפורות, ואלו המטרות המרכזיות לנפגעי טראומה על פי ברנשטיין שכן ישנו צורך בגילוי מחדש של הגוף כבעל ברית בתהליך הריפוי. בעקבות הטראומה ישנו דפוס רגשי של ניתוק בין הגוף והרגש ולכן בניית הקשר החיובי עם הגוף הוא הדגש במאמר זה ובעבודה עם טראומה.
ניתוק (Dissociation) הוא הפרדה לא רצונית בין המחשבה, רגש וסביבה, אשר פוגעת ביכולת התפקוד של האדם, וזאת על מנת לשרוד את החוויה הטראומטית. זהו מנגנון הגנה נפוץ אצל נפגעי טראומה, אשר יכול להתבטא בדרכים שונות; רגישות יתר או תת רגישות לתחושות גופניות – עוצמות לא מותאמות כמקובל לגירויים חיצוניים/ פנימיים כתוצאה מתוך חוויות עבר של איום . קושי בביטוי רגשות- הטראומה מובילה לדפוסים של הדחקה רגשית לכן תנועה המשלבת ביטוי רגשי תורמת לשחרור רגשות "כלואים", עצורים. חשש ממגע או מקרבה – בטיפול בתנועה ניתן לעבוד על יצירת גבולות בטוחים בתוך קשר, מה שנפגע לרוב במקרי טראומה. בניתוק הנפגע לעיתים עשוי להרגיש כאילו הוא צופה בעצמו מבחוץ, ללא קשר לגופו או לחוויותיו הרגשיות. המאמר מציין כי ניתוק כזה עלול להוביל לשנאה עצמית או לחוסר יכולת לחוש ולהביע רגשות, ולכן בניית קשר חיובי עם הגוף דרך תנועה יצירתית היא שלב קריטי בהחלמה.
הייחודיות של טיפול בתנועה לנפגעי טראומה
חיבור מחודש לגוף:
טיפול בתנועה מסייע לנפגעים להכיר את גופם מחדש כמשאב בטוח ונגיש. דרך תרגילי תנועה המותאמים להם, הם לומדים לחוות תחושות גופניות בצורה חיובית ולהשיב את השליטה על תנועותיהם. ישנה חשיבות יתרה במרחב בטוח לטיפול בתנועה כדי לבנות תחושת אמון ואת הקצב בהתאמה למטופל. המטפל שם דגש על הדרגתיות בתהליך, כך שהתמודד עם הטראומה יוכל לחוות את החיבור לגוף מבלי לשחזר את תחושות החוויות הטראומטית. בנוסף, כפי שציינו, עקב הניתוק ישנו קושי לחוש את הגוף, ולכן החיבור מחדש הינו הבסיס איתו נתחיל.
אימפרוביזציה בתנועה דורשת יכולות שונות כמו: קשב וכנות, לא רק לזוז או לחקות, אלא להישאר פתוח לקשר אסוציאטיבי זורם המוצא את ביטויו בתנועה. האלתור התנועתי דורש יצירתיות, מרחיב את הדמיון, מאפשר גילוי עצמי ותנועה ספונטנית. באמצעות כלי זה מתאפשר למטופל עם הטראומה לגלות ולפתח מודעות לחוויות שעולות וליכולות הפנימיות שבו. אלתור בתנועה קורה באמצעות למידה וניסיון אצל המתמודד טראומה, בדיוק כפי שנדרש בטכניקות פיזיות, זו יכולת שמתפתחת. ההנחיות לתנועה מזמינות להרחבת יכולות הביטוי התנועתי באמצעות שינוי מקצבים, שימוש במרחב, בטווח של גודל, מהירות וחוזק התנועה. ומאפשרת גילוי של תנועות חדשות שמשפיעות על הזיכרון הגופני רגשי.
תנועות "מודעות גוף" (Bodyfullness): טכניקה זו, מסייעת להתמודד עם חרדה ומתח כרוני דרך תנועה. כמו מיינדפולנס, "מודעות גוף" מפחיתה חרדה על ידי מיקוד בקשר בין הגוף לתנועה. המטופלים עם הטראומה לומדים לקחת שליטה מחדש ביכולות ויסות גופניות מתוך הקשבה ומודעות לשינויים הפנימיים שקורים בעת שחזור הטראומה.
הבעת קול בטיפול בתנועה משמשת ככלי נוסף ומשמעותי בעבודה עם טראומה. הקול מחזק את תחושת השליטה והכבוד העצמי, ומאפשר דרך נוספת לגילוי עצמי עמוק וביטוי אישי. השימוש בקול בזמן תנועה יכול להבהיר ולהעצים את תחושת השליטה ויכולת הצבת הגבולות בעת ניתוק או שיתוק.
הזיכרון הגופני הוא חוויות טראומטיות נשמרות בגוף כזיכרון פיזי, ולעיתים קרובות מתבטאות במתח שרירי כרוני. התערבויות בטיפול בתנועה מסוגלות לעצב מחדש את האופן שבו טראומה נשמרת בגוף. תנועות מחודשות מוטמעות בשרירים, בעצבוב ובזיכרון הגוף. כך, תנועות המתמקדות בבניית חוזקות רגשיות מספקות הזדמנויות להחלפת זיכרונות שריר פגועים במצבים פסיכופיזיים מעצימים. לדוגמה, ריקודים שמבטאים נחישות או תוקפנות בריאה מרחיבים את דימוי העצמי של המטופל ותורמים להפחתה או שחרור של תחושות של קורבנות או חוסר אונים. מכיוון שהתגובות לטראומה גורמות לעיתים קרובות לדיכוי והגבלה של הבעה עקב פחד, ניתוק רגשי או מנגנוני הגנה אחרים, הרחבת אוצר התנועה ויצירת זיכרון גופני חדש היא התערבות קלינית חיונית לשחרור הגוף מתגובות מדכאות לטראומה. אלתור בתנועה, יכול לעזור לשחרר את המתח ולהניע מחדש את האנרגיה שהייתה תקועה בגוף, שבעצם נחקקה בזיכרון הגופני. העבודה באלתור מאפשרת מגע מחודש עם ההיבטים הפגועים או המודחקים באישיות עקב הטראומה, ובכך לבנות מחדש את הזיכרון, לתת לו מילים, וליצור כוחות מחודשים.
בזכות שיקום הזיכרון הגופני באמצעות תנועה, נפגעי הטראומה חווים את גופם כשותף בתהליך ההחלמה, מה שמסייע לשחרור רגשות חסומים ולגילוי צדדים חדשים בעצמם, כמו חוזק, עוצמה וגמישות מחשבתית תוך יצירת חוויות פיזיות חדשות שמחליפות זיכרונות טראומטיים.
שימוש בדימויים וסמליות בתנועה לעבודה עקיפה עם הטראומה
ישנו קושי מאוד גדול לגעת בחוויה הטראומטית באופן ישיר ולכן טיפול בתנועה מזמין את נפגעי הטראומה להשתמש בדימויים גופניים המאפשרים גישה עקיפה ובטוחה לרגשות מורכבים. המילים והתנועות הינם חלק בלתי נפרד מעבודה עם אוכלוסיה זו. תנועות המבוססות על נושאים סימבוליים מאפשרות דרכי התמודדות בטוחות עם נושאים מורכבים תוך נגיעה בתכנים רגשיים קשים כך שהנפש לא מרגישה מאויימת, ואנו יכולים להתקרב אליה באופן עקיף ובטוח יותר, מבלי להתמודד ישירות עם זיכרונות הטראומה. המטאפורות עוזרות להרחיב את הדמיון ולהוביל לשינויים תפיסתיים שמחזקים את תחושת העצמי.
טיפול קבוצתי בתנועה הינו בעל כוח רב בעבודה מול טראומה. הטיפול בקבוצה ממוקדת העצמה מעודדת אינטראקציה בין המשתתפים, דבר שמוביל ליצירת קשרים ותמיכה חברתית. העבודה בקבוצה מעודדת גילוי עצמי וביטוי עצמי, תוך תחושת תמיכה מאחרים, מה שעוזר למשתתפים להתגבר על תחושת בידוד ובושה, שהן תוצאות נפוצות של טראומה פסיכו-חברתית.
